<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן מ"ז</h1>
<h2>דף כט:</h2>
[תשובת רבינו משולם לר"ת]. ובדבר החומץ מי לא ידע בכל אלה דאם נהגו בו איסור בתורת מנהג שאין להתירו בפניהם. ואם הם נדונים באיסור אני לא אתירנו להם. ואם התרתי לטלטלו ולהביאו ממקום למקום מה דבר קשה הוא זה [הא] כל השנה כולה שוכרין את הגוים להביא את יינם בדרדורין שקורין ידלש וכ"ש חומץ שמותר לכתחלה בנגיעה כדברי רבותינו שבגמרא. מה שאתם אומרים שפשט איסורו בכל ישראל, אנו לא שמענו מעולם לכל גאון שינהג בו איסור. ואם אתם מעידים שבתורת מנהג נוהגים בו איסור, ודאי הכל כמנהג המדינה. ומה שאתם אומרים כי מחוסרת דעת אדם שאין אדם בקי ויודע מהו חלא סופקאתא, וכי כל הדעת נאבד וכל החכמה נסרחה שאין אדם מכיר מהו חלא סופקאתא. ואם באנו לדקדק בזה כמו כן יש לנו לדקדק ביין מבושל דקשרו שמואל ואבלט [ל' ע"א] ופשט התירו בכל ישראל, ויש לנו לדקדק מי יודע כמה בישולו, אם נאמר הפשירו זה בישולו כמו שנאמר בשמן או נאמר שנים או ג' פעמים, אלא נאמר בוודאי הלך אחר לבות בני אדם, שאומר איזהו מבושל שהרתיח יפה יפה, הלך אחר הדעות שמכירין איזהו חומץ שהחמיץ מאוד.
